הפרעות חרדה מורכבות מחרדה קבועה ומהתקף חרדה. החרדה הקבועה נמצאת כל הזמן ברקע, ולרוב גורמת לסובלים מחרדות מצביות להימנע מן הגירוי הגורם להתקף, לדוגמה אדם הסובל מבעת-סגור (קלאוסטרופוביה) יימנע מלהשתמש במעליות. התקפי חרדה – מכונים גם התקפי בהלה, מאופיינים בהופעה פתאומית ועוצמתית של פחד או אימה, לרוב כתוצאה מחשיפה לגורם הגירוי. החשיפה יכולה להיות ישירה או עקיפה, לדוגמה אדם הסובל מחרדה מחרקים עלול לחוות התקף גם מצפייה בחרק בטלוויזיה. להתקף חרדה ישנם מרכיבים רגשיים (תחושת אימה, בהלה, חשש), קוגניטיביים (חשש מפני סכנה מאיימת, חיצונית או פנימית), פיזיולוגיים (בין השאר – עליה בקצב פעימות הלב, רעד בגוף) והתנהגותיים (תגובת הילחם או ברח). ההתקף עלול להיחוות באופןטראומטי, אלו שחוו אותו סבורים לעתים קרובות שהוא נגרם בעטיה של מחלה פיזית קשה, לרוב חשש מהתקף לב. פעמים רבות המצוקה הנפשית מהתקפי חרדה נובעת מהחשש מההתקף הצפוי הבא, ולא רק מההתקפים עצמם. לפיכך חלק משמעותי בטיפול בהתקפי חרדה היא קבלה עצמית והבנה שהתקף החרדה אינו מנבא סכנה אמיתית. כאשר החשש מפני התקפי חרדה פוחת, פוחתת באופן משמעותי המצוקה ובסופו של דבר גם תדירות ההתקפים.

בדברי אני רוצה להתייחס לשני מודלים:

1.תלמה בראב- התמודדות עם מציאות בלתי רצויה

2.פרופ' מולי להד- גשר מאח"ד.

תלמה בראב מתייחסת ל4 סוגי בחירות שדרכן ניתן להתמודד עם המציאות.

1)ניתוק, הכחשה. אלו אנשים שלא שומעים חדשות, מתנתקים רגשית ממה שקורה. היתרון בכך הוא שבאמת קשה לחיות בארץ כמו שלנו, ללא ניתוק. החסרון הוא שמנגנון הניתוק  מביא את האדם להתנתק מעולמו הרגשי ולהביא את עצמו באופן חלקי. ילדים שמתנתקים, נוטים לסכן את עצמם ואינם מבינים את המציאות כפי שהיא.ת]קידנו כהורים הוא לשים לב מתי הניתוק איננו פוגע בתפקודם ומתי הוא 'עובר את הגבול'.

 

2)לקטר. לא לעשות כלום. קיטור לעיתים משחרר אך לרב מותיר את האדם מתוסכל ומתיש. יש בזה נטיה לא לקחת אחריות על מה שקורה, ובעיקר הקושי הוא שגם לאחר הקיטורים הרבים, שום דבר אינו משתנה.תפקידנו כהורים הוא להבין מתי זה הרסני ומתי זה משחרר.

 

3) לעשות שינוי, דרמטי, ממשי. זוהי דרך התמודדות בה נראה אנשים /ילדים, משתנים באופן שגורם לנו להרים גבה. . מחליפים חברים, מסתגרים הופכים מילד פתוח לילד סגור וכד'.לעיתים זה נותן לילד תחושת שליטה במצב. יחד עם זאת, אם המצב אינו משתנה יש תחושה חזקה של כשלון ובזבוז אנרגיה.

 

4)לזרום עם הגלים.. המציאות היא כמו ים ואנחנו השחיינים. תלמה בר אב בספרה  "לגעת בחיים- התמודדות עם מציאות בלתי רצויה" מתארת בפתיח ספרה שבבוקר אחד הלכה עם אביה לים. בים פגש אביה מכר והתחיל לדבר עימו והיא נכנסה לים והתחילה לשחות. היה קל לשחות והיא נעצרה רק לאחר זמן מה.אז ראתה איך המים הכחולים מקיפים אותה מכל עבר וניסתה לחזור לחוף ללא הצלחה. היא נתקפה בהלה והגבירה את מאמציה הדלים לחזור לחוף. לפתע אביה הבחין בה וחילצה מהים.. למחרת אביה קרא לה ואמר: בתי, לפעמים שאנחנו שוחים אל הים, קל לשחות- השמים צלולים, השמש זורחת, ואנחנו נישאים עם הגלים. ואז, לפתע אנו מוצאים עצמנו בלב ים, וכל ניסיונותינו לחזור אל החוף עולים בתוהו. השגיאה הגדולה ביותר שאנו עושים, היא הניסיון להילחם בים ולהתיש אותו. הים איננו מתעייף ואינו מותש. האדם הוא שמאבד את כוחותיו והוא המותש והמתעייף. אם תמצאי עצמך שוב בלב ים גועש, צופי על המים בשלווה והמתיני לגל הנכון. הוא יגיע, אתו תשחי, והוא שישיב אותך לחוף. לימים הבנתי, מה ביקש אבי לומר לי. חדלי להילחם בים החייםחדלי מהנסיונות להתיש אותוכי כוחם של הים ושל החיים הוא כוח בלתי נדלההמתיני לגל הנכוןוהעזרי בכוחו בדרך אל המטרה.."

למעשה, הלימוד הכי חשוב שלנו כהורים הוא לקרא נכון את המציאות, ולהתמודד עימה. עלינו לתווך את המציאות לילדינו, לא להעמיס בשאלות או בפרטים מיותרים. אין צורך להוסיף על הילד מידע שאיננו זקוק לו. יחד עם זאת, יש להעביר לילד, מסרים קצרים  וברורים ולא להעמיס עליו את הפחדים שלנו עצמינו(שהם כמובן לגיטימיים אך מיותרים לילדינו). יש לפתוח ערוץ תקשורת  עם הילדים לתת להם את התחושה שהם תמיד מוזמנים לספר לנו על הפחדים או החששות שלהם, שאיננו נבהלים מהשיח על הנושא הזה.בתוך השיח, כדאי מאד לעזור לילדים למצוא פתרונות בתוך הסיטואציות הקיימות.לפתור את הבעיות נקודתית.

תלמה מציעה שתי שיטות שמקלות על מציאת הפתרונות.  האחת, באמצעות ראיה חיובית של הדברים שכן ניתן לראות בהם ולו רק מעט טוב. השני, לעבור לגוף ראשון, להחליט משהו ולבצע אותו(לא להמתין או לחכות…)

 

המודל של דר מולי להד מתייחס לגש'ר מאח'ד.אלו שבעה חלקים שמרכיבים את החוסן הנפשי הפנימי.אלו למעשה סך כל המאמצים שהאדם עושה כדי לפגוש את החיים.

ג-גוף, מתייחס לתגובה הגופנית שלנו למצבי לחץ וחרדה. מומלץ על תרגילי שחרור , ניעור הגוף, נשימות עמוקות וסדורות ועוד.

ש-שכל. לסמוך על היכולת לחשוב בהגיון. לחבר את הילד ואת עצמינו למקומות שכליים חשיבתיים הגיוניים.

ר-רגש,מודעות לרגשות, לתת להן ביטוי ולגיטימציה . באמצעות שיחה, כתיבה ריקוד, ציור או כל דרך שבה נח לנו או לילדינו להביע רגשות.

מ-מערכת אמונית, אמונה בריבונו של עולם, כח עליון, יקום, כל אחד כפי המתאים לו.בנוסף, יש לחבר את הילד או את עצמנו לתת אמון באדם אחר, והחלק הכי חשוב הוא לתת אמון בעצמינו ובכוחותינו.

כמו"כ ברובד הזה נכנסת מערכת הערכים שלנו(למה חשוב לגור פה , אנחנו עושים השתדלות הקב"ה אחראי על התוצאות וכגד')

ח-חברה קשרים חברתיים תמיכה חברתית שייכות לקהילה, משפחה. חשוב דוקא בתקופה כזו להשתייך, לשחק עם חברים, לעשות דברים ביחד ולתמוך זה בזה.

ד-דמיון. יצירתיות, אינטואיציות גמישות, חיפוש פתרונות בעולם הדמיון, חלומות, הסחת דעת, הומור ועוד.

תכלס, להבין מה עוזר לנו

בחרדה, הפחד משתלט. המטרה שלנו היא לשלוט בפחד ולא לתת לו לנהל את חיינו.

  1. לשיים- לתת לכל מצב או סיטואציה.שם- כשילד לדוג' אומר אני לא עולה לקומה למעלה, ניתן לומר לו: אני מבינה שאתה מפחד להיות למעלה לבד, יעזור לך אם מישהו יהיה איתך?וכד'
  2. גוף, נשימות, ניעור, תיפוף על הגוף וכד'.הנשימות מארגנות ומחזירות שליטה.
  3. דמיון– למצוא מקום בטוח בתוכי. לחזק את העצמי. למשל לדמיין כדור של אור שמגיע להאיר את המקומו החשוכים, המפחדים.
  4. כמה שיותר מידע ברור קצר וקולע. להפריד את מה שאנחנו מרגישים מהמידע עצמו, יחד עם מתן לגיטימציה לפחד ולרגשות נוספים.
  5. לצייר את הפחד ובכל פעם לצייר אותו קטן יותר.
  6. לחבר תפילה ולשים מתחת לכרית
  7. משפחה, חברים . דוקא בזמנים כאלה להתחבר ולא להתנתק.
  8. לעשות קופסת אוצרות. בכל פעם שילד מפחד הוא יכול לשים בתוכה פתק 'מפחד' או אני פוחד ש…' ולהפקיד אצל אמא. שאמא תשמור לו על הפחדים…

 

זהו להפעם… אני מקווה שהדברים יסייעו לכולנו להתמודד על הקשיים. מזמינה אתכם ליצור קשר, להתקשר, לשאול שאלות . אשמח להיות לעזר. בשורות טובות.

יפה טנא

0524295233

Yafatene1@gmail.com

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *